<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער ארבעה עשר סעיפים ד'—ה'</h1>
<h2>דף ס:</h2>
היו לפניו מצות הרבה מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה ואינו מברך על כולן אקב"ו על המצות. עשרה שהיו עושין עשר מצות כל אחד ואחד מברך לעצמו היו עושין כלם מצוה אחת אחד מברך לכלם. יש מי שבאר עושין מצוה אחת כגון שהיו רבים וכל אחד ואחד מניח תפלין, אחד מברך לכולן. ויש מי שבאר כגון שהיו כלם אוכלין מצה או תוקעין בשופר וכיוצא לזה. והבאור הראשון נראה עיקר. יחיד שהיה עושה מצוה אחת כל היום אינו מברך אלא אחת היה מפסיק ועושה מברך על כל פעם ופעם.
